שמי מיכל, ואני תופרת זיכרונות.

היצירה מלווה אותי שנים רבות, גם בתקופות שבהן פעלתי בעולמות אחרים לגמרי.
עבדתי עם חומרים שונים, יצרתי ומכרתי מוצרים, והחיבור לידיים ולחומר תמיד היה שם.

 

כשהגעתי אל עולם בובות הזיכרון, משהו התיישב לי בדיוק במקום.
זו הייתה הפעם הראשונה שבה היצירה לא עסקה רק בחומר, אלא גם ברוח, במשמעות ובזיכרון.
פתאום הבד קיבל עומק אחר.

​

דרך הבובות אני מנסה לעזור לאנשים בתהליך ההנצחה.

אני מקבלת מכם בגדים של אנשים שאינם עוד, בגדים שנלבשו על ידי אנשים מלאי חיים.
מתוך הבגדים האלה אני יוצרת מזכרות סנטימנטליות, כאלה שאפשר להחזיק קרוב, לחבק, להריח, לטמון בהן את הראש, ולפעמים גם ללכת לישון איתן.

 

הבובות הן עוד מימד של זיכרון:
לא משהו שנשאר במגירה, אלא נוכחות פיזית, מוחשית ומנחמת.

 

ההתרגשות גדולה בכל פעם מחדש.
לא רק אצל ילדים, גם אצל ילדים מבוגרים.
אנשים מחבקים את הבובות שלהם, נצמדים אליהן, ומוצאים בהן חום, געגוע ושקט.

 

אני מודה על האפשרות להיות שם, ברגעים שקטים ועדינים,
וליצור מזכרת שמחזיקה בתוכה נחמה ומשמעות.