אבא ובן, בובות מבגדיהם לזכרם.

לאבלין היה בן בכור, אושר.

לאבלין היה בעל, קובי.

אושר היה חייל שיצא לכמה שעות בשמחת תורה, להיות עם המשפחה. כשנשמעו האזעקות לפנות בוקר, ביקש מאביו להסיע אותו לבסיס.

הם נמצאו יחד ברכב, ירויים ומחובקים.

אבלין, שקיבלה ממני את שני הדובונים באהבה במתנה, סיפרה לי שלא הצליחה להפסיק לבכות כשראתה אותם.

אני לא מאמינה שאני כותבת פוסט על שניים שנרצחו יחד, אבל אבלין סיפרה לי שהם היו אבא ובן אוהבים וקשורים אחד לשני, בחייהם ובמותם לא נפרדו. אושר היה שחקן כדורגל ומחולצתו תפרתי גם את הדובי וגם את הבגדים של הדובי. גם הדובון לזכרו של קובי נתפר והולבש מאותה החולצה של קובי.

תראו את הדובים, הם חמודים... אולי חמודים מידי. אבל זאת הפואנטה, אני חושבת. שאפשר יהיה להסתכל על הבגדים המוכרים, להביט בפנים המחייכות, לחייך בחזרה, ולהתנחם מעט ❤

יהיה זכרם ברוך 🙏