הבית מלא דובים לאביה

אביה הייתה חולה, ונפטרה צעירה.

וכשאביה הלכה והבית התרוקן, אמא שלה בחרה למלא אותו מחדש בנוכחות שלה.

לאט לאט, דובי אחד ועוד אחד, המון דובים גדולים וקטנים מכל הפיג'מות של אביה מילאו את הבית.

אמא סיגל יצרה לעצמה זיכרון שאפשר לחבק כשכואב, עוד דרך להשאיר את אביה קרובה.

היא סיפרה לי שהיא נכנסת לחדר כמה פעמים ביום, מחבקת ומנשקת את הבובות, ומרגישה כאילו אביה איתה ❤️

לזכרה 🙏