בובות להנצחת נועם אברמוביץ'

"לאף אחד מבעלי התפקידים לא אכפת שהילדים המלאכים שלנו נותנים את החיים שלהם למען המדינה, אבל המדינה לא שומרת עליהם" - אדווה אברמוביץ'.

נועם אברמוביץ' ז"ל נרצחה בשואת תשפ"ד בשבת השחורה במוצב נחל עוז. היא היתה תצפיתנית בימיה הראשונים בתפקיד.

אמא שלה, אדווה, עשתה מעשה והקימה ועדת חקירה אזרחית יחד עם עוד הורים של תצפיתניות. היא אומרת שהם לעולם לא יוותרו עד שיגיעו לחקר האמת של מה שקרה.

במדינה שלנו מי שלא חושב כמו הרוב לומד לשתוק, אבל היום לא בא לי. אסור לנו לעבור לסדר היום ולהמשיך את החיים כרגיל. האמת חייבת לצאת לאור. אני מצרפת בתגובות טקסט סופר חשוב של אדווה שכל אחד צריך לקרוא כל מילה בו עד הסוף. אסור לנו לשתוק בזמן שילדינו בשר תותחים.

אדווה שלחה לי בגדים שלה וביקשה דובי אחד לה ואחד לאחותה של נועם והענקתי לה את המתנה הזאת באהבה גדולה, ולאחר שהתקבלו סיפרה לי שהיא יושבת איתם כאילו הם התינוקת שלה 💔 הלב נקרע.

הלוואי שתנוחמו, משפחה יקרה.

מתוך פוסט שכתבה אדווה:

פתטיות;

אם עכשיו את חלק מהחיים שלפני השואה, היית מסתכלת על עצמך מהצד ואומרת לעצמך שאת לגמרי קוקולוקו;

את לא מבינה למה מתפתחים לך טיקים ביד שמנסים לאחוז בה כל הזמן כמו שהייתן הולכות פעם, יד ביד.

את מוצאת את עצמך במיטה עם הדובי שלה מלבישה אותו בחולצה שלה שלא כיבסת. מרססת אותו בבושם שלה. כן כן. דובי במיטה. למיטב זכרונך עברת את גיל 10.

ולא די בדובי במיטה יש תופרת דובים מקסימה ונדיבה שתופרת מהבגדים שלה דובים וגם הם מצטרפים אלייך למיטה.

את אוחזת בדובים כאילו היא היתה שוב התינוקת שלך.

את מוצאת את עצמך מגיעה לקבר שלה ומתחילה לדבר איתה בשם החיבה שלה בלי משים לב. ממש לדבר אליה בקול. היא הרי לא תענה.

את כותבת לה הודעת בוקר אור ולילה טוב לב אדום לנייד. גם פה, לא תענה.

את משקיעה אנרגיה ומחשבה על איך יראה הקבר ואיך היית רוצה שייראה. הרי מה זה משנה.

את נוגעת בתכשיטים שלה שוב ושוב ושוב אולי משהו ממנה יצוץ.

הרשימה הפתטית מתארכת עוד ועוד והופכת להיות מביכה יותר ויותר.

והחייזרית שהפכת להיות מתחילה להטריד ממש. לפני השואה זו אולי היתה עילה לאשפוז, עכשיו את מסבירה לעצמך שאת לומדת שפה חדשה במדינה החדשה.

פתטיות.

תודה למיכל הנדיבה ששלחה לי דובים מהבגדים של נועמון שלי.