האריות לזכרו של דור שפיר
כבר תקופה שלא העליתי לכאן פוסטים על בובות הזיכרון בעקבות 7 באוקטובר.
זה לא כי נגמרו הסיפורים... ממש לא. אלא שבשלב מסוים הבנתי שקשה לי להמשיך ולפרסם אותם, כל סיפור כזה מחזיר אותי שוב אל אותו יום, אל האנשים ואל המשפחות שפגשתי מאז.
לקראת יום השנה השלישי ל-7 באוקטובר אני רוצה לחזור ולהעלות כאן חלק מהעבודות האלה, כל אחת והסיפור שמאחוריה.
והעבודה שאיתה אני מתחילה נעשתה דווקא ממש לאחרונה.
גם כמעט שלוש שנים אחרי, עדיין מגיעות בקשות להנצחת קורבנות היום הנורא ההוא.
והפעם היה ברור שלא אתפור דובים.
תפרתי אריות: האריות של דור שפיר.
דור היה קריין, מגיש, מפיק ועורך סאונד. אדם שאהב את החיים ואהב ליצור.
בצבא שירת ביחידת המלא"ר - "מלך האריות".
משירותו הצבאי יצא עם תעודת הצטיינות, ועם פוסט טראומה.
על גופו נשא קעקוע גדול של אריה אוכל כריות עם חלב.
ב־7 באוקטובר נרצח במסיבת הפסיידאק, שזכתה להרבה פחות מקום מהנובה בתודעה הציבורית.
כשמשפחתו פנתה אליי, היה ברור שהאריה ימשיך ללוות גם את הזיכרון שלו.
וכך מבגדיו של דור יצרתי עשרים אריות.
עשרות ידיים יחבקו אותם
מדור לדור.
לזכרו.
