בלוג: יומן זיכרונות

מכירים את המשפט "באתי לחזק ויצאתי מחוזקת"? ככה היה לי עם איריס חיים, אמא של יותם חיים ז"ל, שכולנו זוכרים את הטרגדיה שלו. איריס היא אישה מעוררת השראה. יש לה לב פתוח, עומק ועוצמה שקשה להסביר במילים. במהלך שיחותינו שלנו היא סיפרה לי על יותם ועל עצמה, וגם על עצמי היא סיפרה לי - דברים אישיים, מפתיעים, שנשארו איתי ונותנים לי כח עד עכשיו. איריס הגיעה אליי עם חולצה של יותם שאהב במיוחד, שמצאה בבית שלו אחרי השביעי באוקטובר, ועליה סימני השריפה שהתחוללה שם. מהחולצה הזו יצרתי דובי, והכנסת

בובות זיכרון לא מדברות. ילדים כן... בסרטון הזה הילד מציג בידיו הקטנות את הדובונים ומסביר על משמעותם בשבילו ❤️ על הסרטון המרגש תודה לאורלי, דודתה של ניר אבוחצירה ז"ל, שמבגדיה תפרתי את הדובונים. "אני מכירה את העבודות שלך כבר שנים… לא דמיינתי שיום אחד גם אני אהפוך ללקוחה", אמרה לי בעצב דודתה של ניר אבוחצירה ז"ל, שנהרגה בפתאומיות. נהגת שנהגה תחת השפעת אלכוהול וסמים פגעה בה וקטעה את חייה הצעירים, והיא רק בת 22. משפחתה הזמינה ממני דובים לזכרה, ותפרתי אותם מהפיג'מות שלה, שכל כך אהבה

ניקה הייתה רק ילדה בת 19, בשירות לאומי, כשנמצאה בדירתה ללא רוח חיים. לניקה היה סיפור אהבה עם מגן דוד אדום כבר מגיל 15, הרבה תרומה ואחריות, והמון זמן שבילתה לבושה במדי מד"א. אמא שלה סיפרה לי שניקה הייתה ילדה שמחה וחכמה, אהבה אקשן, והכי אהבה ינשופים. החלטנו על יצירת כריות ינשופיות, שיש בהן סמלים וציוני דרך מהתחנות השונות שעברה בשירותה במד"א. אחת מהן תיסע עם אמא של ניקה להתחיל חיים חדשים בחו"ל. בהצלחה אינה, והלוואי והינשופית שתבחרי לחייך החדשים תנחם אותך ❤

סבא אוי היה איש כזה שאהב את כולם. את כולם הוא אהב, וכולם אהבו אותו. הוא תמך באנשים ורומם אותם נפשית וכלכלית, איש חסד עצום היה סבא. סבא אוי נולד והתגורר בדרום אפריקה, אבל היו לו כמה סטים של בגדים בארץ, ובמשך שלושים שנה, בכל פעם שהגיע למשפחה בירושלים, לבש את אותם בגדים. כשהיה בארץ, אהב לשבת על הספה, לבוש בבגדים הכל כך מוכרים, ולתת לכל הנכדים לחבק אותו... ומאז שנפטר זה היה כל כך חסר. נכדתו עדי שיזמה את יצירת הבובות לזיכרו, ביקשה שאכין לכל דובי חולצה ומכנסיים, וגם סוודר, ונעליים,

בא לי לשכוח את כל מה שכואב עצב רודף צער רודף אבל. אני רוצה לספר על יובל שסיפק לי הפוגה רגעית מהסבל. ליובל הייתה שמיכת תינוק שליוותה אותו בשנותיו הראשונות, והילד התפתח וגדל והוא והשמיכה צברו זיכרונות. וכשיובל הגיע לגיל שמונה אמא שאלה אותו האם כדאי להפוך את השמיכה לדובי ויובל ענה שבוודאי! רק דבר אחד ביקש הילד: שארקום עליו שם ותאריך ואוסיף גם פפיון וכובע זה כל מה שהוא צריך 😊 וכשיובל קיבל את הדובון הייתה זו אהבה ממבט ראשון ❤ מאז הוא מחבק אותו חזק ובכל לילה הולך איתו לישון 🐻🌙 ש

לפני שש שנים נולדו לאנה תאומים, אמי ואלן. אלן נולד בריא. בגיל חצי שנה קרה אירוע במשפחתון, ובגלל חוסר חמצן ממושך הוא הפך למונשם ובילה את שלוש השנים הבאות בבית החולים, עד לפטירתו. קצת לפני יום הולדתה השישי של אמי נתבקשתי להכין לה מתנה מיוחדת: דובון שעשוי מהפיג'מה של אחיה 🧸❤ בתוך הדובי המנחם הזה טמנו מעט משיערו של אלן, כסמל לקשר הייחודי והעמוק שבין התאומים. כמה התרגשתי לשמוע מאנה שבחיבוק לאמי ולדובי היא הרגישה כאילו ניתנה לה הזדמנות יקרת ערך לחבק שוב את שני ילדיה האהובים יחד ❤

מוריה הייתה ילדה שכולה אור, נשמה גבוהה שירדה לעולם כדי להרבות בו ריפוי, חמלה, חיבור ושמחה. דודתה לוזית, אישה מעוררת השראה שהיו לי איתה שיחות ארוכות ומרגשות, ציירה תמונה של נשמה עתיקה, נערה רוחנית עם הרבה יציבות ורוגע. מוריה בילתה עם חברותיה במסיבה ברעים. כשהתחיל הכאוס הגדול הסתתרו מוריה ועוד 17 מלאכים בתוך אמבולנס, אבל טיל RPG שנורה עליו הרג את כולם. לוזית סיפרה לי על ילדה כל כך איתנה ושלמה, שגם כשהתחילה המתקפה הרצחנית נשארה רגועה וחיובית, פרשה את ידיה מול חברותיה והרגיעה אות

כשהגיעו אלי הוריו של הראל מסעוד הי"ד, הם סיפרו לי על נער שאהב את החיים הפשוטים, הצנועים, אהב שקט ושלווה. בחור שהיה אוהב אדם, ואהב גם את האדמה. הוא הכיר את הארץ האהובה היטב ושירת בצבא כגשש. חלומו הגדול היה להיות רועה צאן בארץ ישראל. לאחר שחרורו מהצבא הוא באמת הצליח לקנות עדר קטן, ולזמן קצר הגשים את החלום. ממש לאחר מכן הוא נרצח בפיגוע ירי יחד עם שלושה מחבריו, כשהוא רק בן 21. החודש היה הראל אמור לחגוג את יום הולדתו ה-22. ההורים החליטו להפתיע את כל האחים בצורה מקורית: עדר כבשים ק

סיוון אלקבץ ז"ל, ילדה יפה בת 23, נרצחה עם בן זוגה נאור חסידים הי"ד בביתם בכפר עזה. הוריה של סיוון, ענת ושמעון אלקבץ, בעצמם עברו את היום הנורא הזה כשהם מתבצרים בביתם בכפר עזה, לא רחוק מסיוון. בתחילה תפרתי למשפחה שלושה דובונים מבגדיה, אחד כרגיל במתנה ממני ❤ ענת שילבה אותם בתערוכה שהקימה בבית ברל, המתארת את הזוועות שעברו על סיוון ובן זוגה עד למותם. לאחר זמן מצאה ענת בשאריות שנותרו מהשריפה בבית עוד מספר פריטי לבוש, חבוטים, קרועים ושרופים בחלקם. כשהוצאתי את הבגדים על מנת לגזור, הת

כשנטע הביאה את ילדיה יחד עם המון בגדים של אביהם המנוח, הבית התמלא בנוסטלגיה ובשמחה. הילדים בחרו את הבגדים שהם הכי אוהבים, שהכי מזכירים להם את אבא, בחרו איזה בגד ישמש לגוף הדובון, איזה לחולצה, למכנסיים, לנעליים, לג'קט, הכל לפי העיצוב שלהם ❤ נטע אמרה שזו תהיה מתנה מאבא... מרגש! לימדתי אותם פחות או יותר את תהליך יצירת הדובונים, ויחד עבדנו כמה שעות שהם החזיקו מעמד, וכמה אור ושמחה שהיו לנו ביום הזה 😊 מספיק לקרוא את מה שנטע כתבה לי בשביל שהלב יתמלא: "מיכל, באמת שאין לי מילים, תודה

יעל אהבה קופים. אהבה את החכמה שלהם, את ההומור, את זה שהם תמיד בלהקות, משפחתיים ושמחים. היא כל כך אהבה אותם שאספה אותם במשך שנים מהמון מדינות בעולם, ועשתה שיהיה להם מקום בבית, לכולם. קופים מעץ, מתכת, בדים, זכוכיות - קופים בכל מיני גדלים ומכל מיני סוגים. כל מי שהכיר את יעל הביא לה קוף - כך שבעצם ביתה היה כפר גלובלי של קופים, כמו שהיא היתה עבור המון אנשים, מקום בטוח, אופטימי, עוטף, מחבק, מלא חכמה, הומור וטוב לב. מה הפלא שכשנפטרה, בגיל 86, ביקשה ביתה מאיה להנציח את זכרה על ידי ת

מתנה מאם פונדקאית לתינוק שנולד 😍 אני חושבת שאת המעשה הזה של פונדקאות יכולה לעשות רק מישהי עם נפש גדולה ורחבה! ותמר עשתה זאת פעמיים. והיא ריגשה אותי כל כך עם הבקשה שלה - שאתפור מחולצת ההריון שלה מתנה למזכרת ממנה ללוריאן, התינוק שנולד, ומשפחתו. כל כך שמחתי ליצור דובון של חיים, שמחה ונתינה ❤ והיא סיפרה לי שהמשפחה ממש התרגשה בטירוף לקבל אותו 😊

לנווה הקטן וריף התינוקת הייתה רק אמא, סתיו גטה. עכשיו הם יתומים. סתיו הייתה קורבן בטבח השביעי באוקטובר. חברתה הטובה של סתיו ז"ל, לילך, ביקשה שאתפור בובות זיכרון עבור הקטנים, ושלחה לי גם הודעות שהקליטה עבורם אמא סתיו, שאכניס לתוך הדובים. חלקים בהודעות האלה נשמעים כמו פרידה ממש... למרות שלא הוקלטו ככאלה. אפשר לשמוע בוידאו. הילדים, כך סיפרה לי לילך, לא עוזבים את הדובים וישנים איתם בלילה. הם גדלים עכשיו עם סבתא, והלוואי וישתקמו מהטרגדיה ויהיו מאושרים כל חייהם ❤ יהי זכרה ברוך 🙏

"עמית נרצחה במרפאה בבארי בזמן שהצילה חיים" סיפרה לי מרי, אחותה. עמית מן ז"ל, בת 22 בסך הכל, הייתה פרמדיקית בבארי וטיפלה בפצועים הרבים שהגיעו. במשך שש שעות היא התחננה שכוחות הביטחון יבואו לחלץ אותה. איש לא בא. את הבובות לזכרה תפרתי משמלתה ומחלוק המד"א שלה, והן כעת מנחמות את אחיותיה וילדיהן. "הרבה יוזמות מרגשות שעוסקות בעמית קיבלנו מאנשים מדהימים מאז ה7.10 אבל זאת עלתה על כולנה .. אישה מקסימה בשם מיכל מיכל כספית בוברוב תפרה לילדודס שכל כך מתגעגעים לחיבוק של דודה שלהם דובים שעשו

אוראל הקטן המתוק ❤ נגזר עליו להתמודד עם השכול כבר בגילו הצעיר. אחיו הלל סעדון הי"ד נפל בקרב בו לחם בגבורה באותה שבת ארורה בשבעה באוקטובר. סיגלית דודתו סיפרה לי שהוא ממש שמח והתרגש לקבל את הדובי והוא מספר לכולם שזה מהבגדים של הלל, אז זה הלל... וקורא לו הללי, ומחבק אותו. אמן שימצא בו נחמה קטנה 🙏 לזכרו של הלל סעדון. מתוך ידיעות אחרונות:

כלב הוא כמו ילד, או אח, את זה יודע כל מי שיש לו אחד. גלית הכירה את הקשר הזה ממקור ראשון. לכלב שלה קראו חבר 🐶 לאחר שנפטר, גלית וביתה הביאו לי את הכרית עליה נהג לנוח. הן כל כך התלהבו ושמחו לקבל את הבובה שתפרתי ממנה לזכרו! הן שלחו לי תמונה של המקום שלו בסלון ביתן, וסיפרו לי שבלילות, אחרי שהן מחבקות את חבר הבובה, הן מצליחות לבלות איתו כמו פעם... בחלומותיהן ❤ כל כך כל כך מרגש! תודה גלית על הזכות והשיתוף 🙏

פייגי נולדה עם מחלת לב ועוד בעיות, וסיפור משפחתי מורכב גרם לכך שהושארה בבית החולים. אבל מירית אימצה אותה אל ליבה. פייגי נפטרה כעבור 15 חודשים. בתוך היגון האינסופי ביקשה מירית שאתפור מבגדיה של הקטנה קואלות. בגלל השפה השסועה, זו החיה שהכי הזכירה לה אותה. הוספתי גם ציפור (פייגה) קטנה. ותיבת קול בתוך אחת הקואלות, ובה צחוקה המתגלגל ימשיך להשמע. בוידאו המצורף אפשר לראות ולשמוע. תפרתי את הקואלות גדולות, שמנמנות ורכות, שכייף לחבק. לא היה קל לחתוך את הבגדים הזעירים. ולא היה קל לראות א

יש אנשים שבוחרים פריט אחד. ויש כאלה שמבקשים להקיף את עצמם בזיכרון. דודו איבד את אשתו מיטל, וביחד יצרנו מתוך הבגדים שלה אוסף זיכרונות שלם: שמיכות טלאים, דובי זיכרון, כריות, לוכד חלומות, ואפילו, לבקשתו הייחודית, נעלי בית. כל פריט נושא חלק אחר ממנה, והיחד שלהם יוצר נוכחות יומיומית בתוך הבית. לזכרה של מיטל ❤ שמיכות הטלאים שיצרתי מבגדיה של מיטל: דובי הזיכרון: כריות הטלאים מבגדיה של מיטל: לוכד הזיכרונות ונעלי הבית:

ליבי, ילדה קטנה שעברה המון, וסיימה את חייה הקצרים בשריפה. הוריה ואחיה של ליבי הגיעו ומסרו לי קרטון המכיל את כל בגדיה. תפרתי מהם שמיכת טלאים ענקית, וכריות, והמון דובים למזכרת, וכלב, ובובת מואנה, בבושקות, תיקים וגם לוכדי זיכרונות. היה לי תפקיד קטן בטרגדיה העצומה הזאת והכנסתי לתוכו הכי הרבה אהבה שאני יכולה. כתבה ב"לאשה", 22 בפברואר 2023 https://www.ynet.co.il/laisha/article/ryqflos6i השמיכה והכריות שתפרתי מבגדיה של ליבי הקטנה: בובת מואנה מתחפושת מואנה של ליבי: שני תיקים מבגדי לי

דובי כזה עוד לא יצרתי. הוא מדבר, בקולו של האדם שלזכרו הוא נתפר. לכבוד זה, יצרתי בפעם הראשונה וידאו שמנציח רגעים מתהליך העבודה, ואפשר שם לראות ולשמוע את הקול. תודה מיי-רב, גאיה ואלון על האתגר. הייתה חוויה... אחת המרגשות ❤️🙏😢 הנה מה שכתבה מיי-רב: כשראיתי את דובי הזכרון הראשון נעתקה נשמתי! לא האמנתי שאפשר להפוך געגוע למשהו כזה מוחשי ושמח, מיד ידעתי שאני רוצה אחד כזה. דחוף. בשביל הילדים וגם בשבילי, כדי שנוכל להחזיק בשתי ידיים משהו ממנו. את יוני איבדנו אחרי מאבק קצר בסרטן, הוא ע