תפירת דובי מבגדים, עם תיבת קול
- 11 באוק׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 16 במרץ
דובי כזה עוד לא יצרתי.
הוא מדבר, בקולו של האדם שלזכרו הוא נתפר.
לכבוד זה, יצרתי בפעם הראשונה וידאו שמנציח רגעים מתהליך העבודה, ואפשר שם לראות ולשמוע את הקול.
תודה מיי-רב, גאיה ואלון על האתגר. הייתה חוויה... אחת המרגשות ❤️🙏😢
הנה מה שכתבה מיי-רב:
כשראיתי את דובי הזכרון הראשון נעתקה נשמתי! לא האמנתי שאפשר להפוך געגוע למשהו כזה מוחשי ושמח, מיד ידעתי שאני רוצה אחד כזה. דחוף. בשביל הילדים וגם בשבילי, כדי שנוכל להחזיק בשתי ידיים משהו ממנו.
את יוני איבדנו אחרי מאבק קצר בסרטן, הוא עזב את העולם וגם אותנו ומאז אנחנו מנסים למלא את החסר, להתמודד עם הכאב העצום ולהקל ולו במעט את הגעגוע.
"אני רוצה דובי!" אמרתי למיכל בשיחה הראשונה שלנו, היא חייכה "אין בעיה, אפשר להכין לך איזה דובי שתרצי, בשמחה". "איזה שאני ארצה?!" עניתי בהתלהבות של ילדה "כן" היא ענתה "אפשר לעשות הכל". וואו חשבתי לעצמי "הכל?!". מיד חשבתי על הבגדים של יוני שממילא סגורים בארון חשוך וכמעט ולא רואים אור, ודובי זה רעיון גאוני להוציא אותם החוצה.
לקח לי ולילדים שלי, גאיה (11) ואלון (4), מספר ימים להחליט איזו חולצה נתרום לפרויקט דובי. שינינו את דעתנו אלפי פעמים בדקה, מרוב התרגשות. בסוף החלטנו ללכת על החולצה הוורודה שלו, כי רצינו משהו אופטימי, שיזכיר לנו בחיוך את יוני, כמו שהיה. אופטימי ושמח.
חולצה ורודה אחת שלו, חולצה כחולה אחת שלו (כי רצינו לדמות ג'ינס שאהב ללבוש) וגופיה אחת שלי (ורוד כהה) שהוא הכי אהב (בלילות כשלא ישנו יחד הוא ישן איתה בלילה, ככה כדי להרגיש קרוב אלי). חשבנו שהשילוב של שנינו ינציח את האהבה הגדולה שלנו.
ואז הוספנו את המספר - זה היה המספר שלו במכבסה של הקיבוץ, בכתב ידו ולסיום, בהברקה של מיכל (המדהימה!) הוספנו גם תיבת קול. פעם ראשונה שהיא עשתה כזו ואיך אני שמחה שהיא נענתה לאתגר, זה משדרג פלאים את הדובי השקט.
וזהו. יש לנו דוביוני, עם הבגדים שלו ושלי יחד תפורים היטב, עם המספר, עם חיוך גדול ו.. תיבת קול (בקולו!!) שמזכירה לנו שהוא עדיין אוהב אותנו.
תודה מיכל על סבלנות אינקץ, על שקפצת על האתגרים הלא פשוטים שהצבנו לך בדרך, בנועם ועם המון סבלנות וכבוד לבגדים ולזכרון, ועל תוצאה מדהימה, חזקה, משמחת ומלאה באהבה. תודה.
