בלוג: יומן זיכרונות

אסצ'אלו סמה, שחבריו קראו לו אסי, היה הבן הבכור מבין חמישה אחים. הוא עלה לארץ בגיל ארבע, ובגיל שש הפך מבלי שהתכוון לכך לגיבור המאבק באפליה, כשבית ספר בפתח תקווה סירב לקבל אותו ועוד ילדים ממוצא אתיופי לכיתה "רגילה". הוא רצה מאוד להתגייס לשירות קרבי ולהיות לוחם, ונהג לומר את המשפט "תהיה יותר חזק מהפחדים שלך". במלחמה הנוכחית אמר שהוא מוכן להיות השכפ"ץ של מדינת ישראל. הוא נפל כלוחם בעזה, כשהוא רק בן עשרים. את הדובון והכרית הקטנטנה שתפרתי מחולצתו של הגיבור הזה קיבלה ממני משפחתו במת

רס"מ אלירן אברג'יל הוקפץ לאירועי אותה שבת מזעזעת בקיבוץ בארי בבוקר השביעי לאוקטובר. כבר בדרכו לשם נפצע מפגיעה ישירה של טיל RPG, אבל המשיך בדרכו, הגיע וניטרל עשרות מחבלים, עד שנהרג. עדן, אשתו, שהיא אחת הבחורות הכי מתוקות שיצא לי לפגוש בחיים, הגיעה אלי עם הבגדים של אלירן והלב שלי נשבר קצת כשהיא סיפרה לי שהיא בתחילת ההריון הראשון שלה. היא הפקידה בידי את החולצה של אלירן שרואים בתמונה, ממנה תפרתי לה דובון זיכרון במתנה מכל הלב, וביקשה גם כרית כוכב קטנה מחולצות נוספות שלו. אני מאחלת

בחילופי הירי בקיבוץ ארז בטבח השביעי לאוקטובר נהרג אמיר נעים, שהיה חלק מכיתת הכוננות שהצילה את הישוב באותו יום. שחר, אשתו, הייתה בהריון ראשון באותה עת. אמיר אמנם אהב קרנפים, אבל שם הבטן של התינוק היה דובי 🐻, ושחר ביקשה דובי מחולצתו של אמיר, שיהיה איתה בחדר הלידה. זה כל כך נגע לי ללב שתפרתי לה בהתנדבות את הדובי וממה שנשאר מהחולצה הגדולה הוספתי גם כרית במתנה ❤ רפאל התינוק נולד כחצי שנה אחרי נפילתו של אביו. אחר כך כתבה לי שחר: "מיכל היקרה, קודם כל תודה ענקית על המחשבה שלך ליצור

אורי ג'רבי ז"ל היה ילד חברותי וכריזמטי, ורגיש לזולתו, תמיד עזר לילדים שהטילו עליהם חרם בכיתה. הוא אהב ספורט וכדורסל והיה טניסאי מחונן ותלמיד מצטיין ורצה להיות חייל קרבי. הוא נפל במלחמה כלוחם בסיירת גבעתי. אחרי מותו הושתלו איבריו בשני ילדים קטנים וכך זכה להציל את חייהם. אימו, נעמי, ביקשה דובי גדול במיוחד מבגדיו, ועליו שם הכדורסלן שהכי אהב. את הדובי הזה היא קיבלה ממני במתנה ❤ עוד ארבעה דובונים פצפונים ביקשה בשביל האחיינים, וגם כרית גדולה. ועוד דובי מיוחד יש שם, אותו קיבל אורי מ

אילנה איבדה את ביתה למחלת הסרטן. בובות שהורים מבקשים מבגדי ילדיהם שנפטרו זוכות אצלי באופן טבעי למלוא האהבה שלי, ואני מנסה שכל תפר יהיה תזכורת לחיים שחיו, לזיכרונות שנוצרו ולאהבה שהיתה שם. אז דובי הזיכרון האלה, והכריות שמאחוריהם, ולוכד החלומות המשמח - לזכרך מיטל ❤

יש אנשים שבוחרים פריט אחד. ויש כאלה שמבקשים להקיף את עצמם בזיכרון. דודו איבד את אשתו מיטל, וביחד יצרנו מתוך הבגדים שלה אוסף זיכרונות שלם: שמיכות טלאים, דובי זיכרון, כריות, לוכד חלומות, ואפילו, לבקשתו הייחודית, נעלי בית. כל פריט נושא חלק אחר ממנה, והיחד שלהם יוצר נוכחות יומיומית בתוך הבית. לזכרה של מיטל ❤ שמיכות הטלאים שיצרתי מבגדיה של מיטל: דובי הזיכרון: כריות הטלאים מבגדיה של מיטל: לוכד הזיכרונות ונעלי הבית:

ליבי, ילדה קטנה שעברה המון, וסיימה את חייה הקצרים בשריפה. הוריה ואחיה של ליבי הגיעו ומסרו לי קרטון המכיל את כל בגדיה. תפרתי מהם שמיכת טלאים ענקית, וכריות, והמון דובים למזכרת, וכלב, ובובת מואנה, בבושקות, תיקים וגם לוכדי זיכרונות. היה לי תפקיד קטן בטרגדיה העצומה הזאת והכנסתי לתוכו הכי הרבה אהבה שאני יכולה. כתבה ב"לאשה", 22 בפברואר 2023 https://www.ynet.co.il/laisha/article/ryqflos6i השמיכה והכריות שתפרתי מבגדיה של ליבי הקטנה: בובת מואנה מתחפושת מואנה של ליבי: שני תיקים מבגדי לי

את פרוייקט בובות וכריות הזיכרון הזה תפרתי עבור הודיה, או במילותיה שלה - הפכתי אותם לפיסת זכרון שנשמרת ❤ תודה הודיה על המילים המרגשות ❤