בלוג: יומן זיכרונות

אבא כבר לא כאן אך כאן לתמיד. הבגדים שפעם לבש יהיו עם ביתו גם בעתיד. סוודר שהפכתי לשני חיבוקים בצורת דובי וקוף 🤍 בשביל חלי.

ניקה הייתה רק ילדה בת 19, בשירות לאומי, כשנמצאה בדירתה ללא רוח חיים. לניקה היה סיפור אהבה עם מגן דוד אדום כבר מגיל 15, הרבה תרומה ואחריות, והמון זמן שבילתה לבושה במדי מד"א. אמא שלה סיפרה לי שניקה הייתה ילדה שמחה וחכמה, אהבה אקשן, והכי אהבה ינשופים. החלטנו על יצירת כריות ינשופיות, שיש בהן סמלים וציוני דרך מהתחנות השונות שעברה בשירותה במד"א. אחת מהן תיסע עם אמא של ניקה להתחיל חיים חדשים בחו"ל. בהצלחה אינה, והלוואי והינשופית שתבחרי לחייך החדשים תנחם אותך ❤

תומר שמעוני היה נער בן 18, בריא בגופו ובנפשו. כשהתחילו הסגרים של הקורונה הוא צלל לחרדות. כשיצאו החיסונים של הקורונה הוא לקח אותם, והרגיש גרוע יותר ויותר, עד שהגיע אותו לילה בו הלך לישון ולא קם. דום לב בשינה, הם קראו לזה. "התחננתי בתקשורת שיקשיבו לי אבל כולם אמרו שזה לא מעניין", אמרה לי אמא שלו, אסתי. מימדי אסון החיסונים הולכים ומתבררים. אני מאחלת לאמא של תומר שתצליח להוציא את האמת לאור. ואם יש פה מישהו שרוצה להרים את הכפפה ויכול לעזור לה בזה - היא תשמח. את הדובי והקופיף לזכרו

יעל אהבה קופים. אהבה את החכמה שלהם, את ההומור, את זה שהם תמיד בלהקות, משפחתיים ושמחים. היא כל כך אהבה אותם שאספה אותם במשך שנים מהמון מדינות בעולם, ועשתה שיהיה להם מקום בבית, לכולם. קופים מעץ, מתכת, בדים, זכוכיות - קופים בכל מיני גדלים ומכל מיני סוגים. כל מי שהכיר את יעל הביא לה קוף - כך שבעצם ביתה היה כפר גלובלי של קופים, כמו שהיא היתה עבור המון אנשים, מקום בטוח, אופטימי, עוטף, מחבק, מלא חכמה, הומור וטוב לב. מה הפלא שכשנפטרה, בגיל 86, ביקשה ביתה מאיה להנציח את זכרה על ידי ת