בלוג: יומן זיכרונות

בא לי לשכוח את כל מה שכואב עצב רודף צער רודף אבל. אני רוצה לספר על יובל שסיפק לי הפוגה רגעית מהסבל. ליובל הייתה שמיכת תינוק שליוותה אותו בשנותיו הראשונות, והילד התפתח וגדל והוא והשמיכה צברו זיכרונות. וכשיובל הגיע לגיל שמונה אמא שאלה אותו האם כדאי להפוך את השמיכה לדובי ויובל ענה שבוודאי! רק דבר אחד ביקש הילד: שארקום עליו שם ותאריך ואוסיף גם פפיון וכובע זה כל מה שהוא צריך 😊 וכשיובל קיבל את הדובון הייתה זו אהבה ממבט ראשון ❤ מאז הוא מחבק אותו חזק ובכל לילה הולך איתו לישון 🐻🌙 ש

מתנה מאם פונדקאית לתינוק שנולד 😍 אני חושבת שאת המעשה הזה של פונדקאות יכולה לעשות רק מישהי עם נפש גדולה ורחבה! ותמר עשתה זאת פעמיים. והיא ריגשה אותי כל כך עם הבקשה שלה - שאתפור מחולצת ההריון שלה מתנה למזכרת ממנה ללוריאן, התינוק שנולד, ומשפחתו. כל כך שמחתי ליצור דובון של חיים, שמחה ונתינה ❤ והיא סיפרה לי שהמשפחה ממש התרגשה בטירוף לקבל אותו 😊

להיות בשמחה זו בחירה וגם מצווה - גם עכשיו, כמה שאפשר ❤ ועל כן אני מראה לכם את הדובונית של מאיה הקטנה, ילדה חמודה, דובונית שכל כולה שמחה, שתפרתי מבגדיה שלבשה כשהייתה תינוקת פצפונת. תודו שזו מתנה מיוחדת במינה, עם זיכרונות וסנטימנטליות ומשמעות ואושר 😊

את שמיכת הטלאים הזוגית הזאת תפרתי עבור בחורה מקסימה שרצתה לשמר את כל החולצות מהחוויות הטובות שלה. היא קראה לה שמיכת הזיכרונות הטובים! שווה נכון? 😍 היא ענקית שקשה לצלם, יש בה מרובעים בארבעה גדלים שונים והיא על בסיס פיקה, ואם בא לכם גם צרו קשר 💜

התחלתי לתפור בובות מבגדי התינוקות שלא היה לכן לב לזרוק, בגדים ראשונים, קטנים ורכים, שמלאים בזיכרונות של התחלה וברגעים שלא חוזרים. מהבגדים האלה אני יוצרת דובונים ושאר מזכרות, משהו רך ושמח שאפשר לשמור לאורך שנים, לפעמים כזיכרון מתוק שנשאר קרוב, ולפעמים כמתנה שמחכה לילד שיגדל ויקבל אותה יום אחד. את שתי הדובוניות הראשונות תפרתי עבור זהבית, שכתבה: