בלוג: יומן זיכרונות

בחילופי הירי בקיבוץ ארז בטבח השביעי לאוקטובר נהרג אמיר נעים, שהיה חלק מכיתת הכוננות שהצילה את הישוב באותו יום. שחר, אשתו, הייתה בהריון ראשון באותה עת. אמיר אמנם אהב קרנפים, אבל שם הבטן של התינוק היה דובי 🐻, ושחר ביקשה דובי מחולצתו של אמיר, שיהיה איתה בחדר הלידה. זה כל כך נגע לי ללב שתפרתי לה בהתנדבות את הדובי וממה שנשאר מהחולצה הגדולה הוספתי גם כרית במתנה ❤ רפאל התינוק נולד כחצי שנה אחרי נפילתו של אביו. אחר כך כתבה לי שחר: "מיכל היקרה, קודם כל תודה ענקית על המחשבה שלך ליצור

אורי ג'רבי ז"ל היה ילד חברותי וכריזמטי, ורגיש לזולתו, תמיד עזר לילדים שהטילו עליהם חרם בכיתה. הוא אהב ספורט וכדורסל והיה טניסאי מחונן ותלמיד מצטיין ורצה להיות חייל קרבי. הוא נפל במלחמה כלוחם בסיירת גבעתי. אחרי מותו הושתלו איבריו בשני ילדים קטנים וכך זכה להציל את חייהם. אימו, נעמי, ביקשה דובי גדול במיוחד מבגדיו, ועליו שם הכדורסלן שהכי אהב. את הדובי הזה היא קיבלה ממני במתנה ❤ עוד ארבעה דובונים פצפונים ביקשה בשביל האחיינים, וגם כרית גדולה. ועוד דובי מיוחד יש שם, אותו קיבל אורי מ

תומר שפירר ז"ל מאוד אהב לרכב על אופניים. בשביעי לאוקטובר הוא נסע לרכיבה בבארי עם קבוצת חברים. הוא פגש במחבלים, ולפני שנרצח הספיק להודיע לחבריו לא לעלות על הכביש ובכך הציל אותם. תומר היה איש של עשייה ומאוד מסור למשפחתו. את הדובים לזכרו תפרתי ממדי ספורט שלו, עבור שני ילדיו, בן ובת, שמאוד מאוד שמחו לקבלם ❤ יהיה זכרו ברוך 🙏

אור מנשה אביטל ז"ל נהרג ב- 7.10 במוצב נחל עוז תוך לחימה עם הצוות שלו. אור, שהיה בחור אופטימי, שטותיניק וחכם, אהב לעזור ולשמח אנשים, ולא ויתר לעצמו בהגשמת חלומותיו – אחד מהם היה להיות לוחם. הוא עבד קשה בשביל להעלות את הפרופיל הצבאי שלו, והיה ללוחם בדיוק כפי שרצה. את הדובי מחולצתו של אור תפרתי כמתנת יום הולדת לאחיינית שלו יהלי, שתרגיש שדוד אור איתה תמיד ❤ יהי זכרו ברוך 🙏🏻

סיוון אלקבץ ז"ל, ילדה יפה בת 23, נרצחה עם בן זוגה נאור חסידים הי"ד בביתם בכפר עזה. הוריה של סיוון, ענת ושמעון אלקבץ, בעצמם עברו את היום הנורא הזה כשהם מתבצרים בביתם בכפר עזה, לא רחוק מסיוון. בתחילה תפרתי למשפחה שלושה דובונים מבגדיה, אחד כרגיל במתנה ממני ❤ ענת שילבה אותם בתערוכה שהקימה בבית ברל, המתארת את הזוועות שעברו על סיוון ובן זוגה עד למותם. לאחר זמן מצאה ענת בשאריות שנותרו מהשריפה בבית עוד מספר פריטי לבוש, חבוטים, קרועים ושרופים בחלקם. כשהוצאתי את הבגדים על מנת לגזור, הת

נבו ארד, "193 סנטימטרים של סנטימנטים" כפי שנהג לומר על עצמו, נרצח במסיבה ברעים. לאבא שלו היה מאוד חשוב שכל החולצות החשובות עם הזיכרונות המשמעותיים ישולבו בדובים לזכרו, וכך עשיתי. תפרתי למשפחה שלושה דובונים, אחד במתנה ממני ❤ אחר כך סיפר לי רונן, האבא, שדובון אחד הלך לבת הקטנה, בת 13, שישנה איתו כל לילה. דובון שני קיבלה הבת הגדולה, ואת השלישי קיבלה חברתו של נבו. נבו היה חכם, צנוע, אהוב על חבריו, מכיל ואוהב את החיים. יהי זכרו ברוך 🙏

שגב שוורץ ז"ל, לוחם בחטיבת הנח"ל, נהרג בשביעי לאוקטובר בקרב במוצב סופה. אמא שלו, שרה, סיפרה לי שהוא היה ילד של חיבורים, והיתה לו אינטליגנציה חברתית ורגשית מאד גבוהה. הוא היה הדבק של כל קבוצה ותמיד העלה חיוך בכל אדם שהיה לצידו. היו לו עיניים טובות, לב ענק מלא חמלה והכלה לחלש, לשונה ולכל אדם באשר הוא אדם. גם לשרה תפרתי את הדובון מחולצתו במתנה, והלוואי וינחם אותם. יהי זכרו ברוך 🙏

שוהם תורג'מן ז"ל, עוד לא בת 24, נרצחה במסיבה ברעים עם בן זוגה. כשקיבלתי את החולצה היפה של שוהם הרגשתי שמדובר בפרח מיוחד, וכשאמא שלה, לידיה, סיפרה לי על שוהם הבנתי שצדקתי. היא תיארה אותה כקרן שמש מוארת ומאירה, וסיפרה לי על ילדה טובת לב שכל כולה נתינה, ילדה אוהבת אדם שרואה ומחבקת את האנשים השקופים. היא גם סיפרה לי ששוהם נולדה אחרי שבע שנים של ניסיונות להביא ילדים. את הדובונית תפרתי מהחולצה של שוהם במתנה למשפחה ❤ יהיה זכרה ברוך 🙏

הפעם סיפור מיוחד במינו, ועם קשר מעניין ועמוק ליום השואה המתקרב. משפחתו של סמ"ר אוריה באייר ז"ל היא משפחה נוצרית, מגרמניה. אבל בראשית שנות השבעים הם החליטו לקשור את גורלם בגורל העם היהודי ולעלות לישראל. מאז עוסקת המשפחה במפעלי חסד ותרומה לקהילה, ובין היתר הקימו במעלות בית ייחודי לטיפול בניצולי שואה בהתנדבות - במטרה לכפר על זוועות הנאצים. אוריה, ילד טוב לב וצנוע שגדל בבית המיוחד הזה, ראה בהגנה על המולדת ערך עליון וכמו שאר בני משפחתו התגייס לצבא. הוא נפצע קשה במלחמה הנוכחית בעזה

אוהד ארגס, בן 22 בסך הכל, נפל במלחמה בעזה. אימו, נאורה Neora Shilton , התקשרה אלי וסיפרה לי על בן מקסים, מבריק ושמח, ששילב בין גלישת גלים, לאמונה, לנגינה, ל... איך אפשר לסכם חיים שלמים במשפט. גם עבורה תפרתי בהתנדבות, וכשקיבלה את הדובון מבגדיו היא העלתה על שפתיי חיוך כשאמרה לי - זו לא סתם תפירה, זה הוט קוטור 😊 היא כתבה לי שהיא רואה את ההשקעה והדיוק, ושיש בזה המון משמעות, לחיבוק שאני מעניקה באמצעות הדובון. וזה בדיוק מה שרציתי ❤ יהי זכרו של אוהד ברוך 🙏

לאבלין היה בן בכור, אושר. לאבלין היה בעל, קובי. אושר היה חייל שיצא לכמה שעות בשמחת תורה, להיות עם המשפחה. כשנשמעו האזעקות לפנות בוקר, ביקש מאביו להסיע אותו לבסיס. הם נמצאו יחד ברכב, ירויים ומחובקים. אבלין, שקיבלה ממני את שני הדובונים באהבה במתנה, סיפרה לי שלא הצליחה להפסיק לבכות כשראתה אותם. אני לא מאמינה שאני כותבת פוסט על שניים שנרצחו יחד, אבל אבלין סיפרה לי שהם היו אבא ובן אוהבים וקשורים אחד לשני, בחייהם ובמותם לא נפרדו. אושר היה שחקן כדורגל ומחולצתו תפרתי גם את הדובי וגם

דניאל שפרבר ז"ל נפל בשביעי באוקטובר והוא בן 20 בסך הכל. הוא לחם בבסיס נחל עוז, ויחד עם חבריו הלוחמים עיכבו את המחבלים תוך כדי שהם מטפלים בחבריהם הפצועים, והרוויחו זמן עבור תושבי הקיבוץ. הוא היה אחד מאלה שאיש לא טרח להקשיב להתראותיהם. את הדובון תפרתי מבגדיו האהובים של דניאל במתנה לאימו, שהתרגשה מאוד לקבלו. קיבלתי תמונה שלו מפינת הזיכרון בביתה ❤ יהיה זכרו ברוך 🙏

״המידה הגדולה ביותר אשר יכולה להיות לאדם היא היכולת לשמח אדם אחר" - ממילותיו האחרונות של סמ״ר שחר פרידמן ז״ל לבת זוגתו, נגה, לפני שנכנס לעזה. משפחתו של שחר הביאה לי את חולצתו הצבאית עם כל הסיכות והדרגות וממנה יצרתי עבורם במתנה בובה, שתהיה עבורם לחיבוק, זיכרון ונחמה ❤ שחר, בן 21 במותו, היה בחופשת שחרור כשנהרג. לפני שנכנס ללחום כתב צוואה, טקסט שכדאי לקרוא וללמוד ממנו. "שנזכה להמשיך להפיץ את אורו של שחר וללכת בדרכו". יהי זכרו ברוך 🙏 בתמונה אמו של שחר, ליאת, אוחזת בדובי הזיכרון

קים דוקרקר ז"ל נרצחה במסיבה ברעים. קים אהבה מאוד נמרים, היא הייתה חזקה עם אש בעיניים, וכשהכשירה לוחמים נהגה לומר: "החיה שבי רק ישנה, היא לא מתה". לכן למירי, אמא שלה, היה חשוב שאשלב את איור הנמרה בדובון הזיכרון. לאחר שראתה את הדובון ביקשה עוד שניים, לאחים של קים. הבגדים שקיבלתי היו מיוחדים ומאתגרים לתפירה והפכו לבובות הנצחה סטייליסטיות כמו שקים הייתה ❤ "למי זה הפריע שהיה לי טוב?" שאלה אותי מירי, האמא. ולא הייתה לי תשובה. יהיה זכרה ברוך 🙏

לנווה הקטן וריף התינוקת הייתה רק אמא, סתיו גטה. עכשיו הם יתומים. סתיו הייתה קורבן בטבח השביעי באוקטובר. חברתה הטובה של סתיו ז"ל, לילך, ביקשה שאתפור בובות זיכרון עבור הקטנים, ושלחה לי גם הודעות שהקליטה עבורם אמא סתיו, שאכניס לתוך הדובים. חלקים בהודעות האלה נשמעים כמו פרידה ממש... למרות שלא הוקלטו ככאלה. אפשר לשמוע בוידאו. הילדים, כך סיפרה לי לילך, לא עוזבים את הדובים וישנים איתם בלילה. הם גדלים עכשיו עם סבתא, והלוואי וישתקמו מהטרגדיה ויהיו מאושרים כל חייהם ❤ יהי זכרה ברוך 🙏

אוראל אבוחצירה נשאר בן 25 לנצח. הוא עבד כמנהל הבר במסיבה הארורה ברעים, וכשהתחילה המתקפה הרצחנית לא ברח אלא בחר לחלץ אנשים ולעזור בחפ״ק עם נפגעים. אימו איריס הביאה לי חולצה שהיתה אהובה עליו, ממנה תפרתי לה שני דובונים, וסיפרה לי שאוראל אהב את החיים, היה לו חוש הומור מלווה בציניות וברגישות והייתה לו נתינה אין סופית. היו לו חלומות: להינשא למרגריטה ולהקים משפחה, להתחרות בטורניר פוצ׳יוולי שכל כך רצה... חלומות שהתנפצו לרסיסים. למעלה שמור לו מקום של צדיקים וגיבורים מיוחדים. יהי זכרו

ניר רפאל קנניאן ז"ל כתב לפני כניסתו לעזה: "אני מאמין בלב שלם שמה שאני והצוות שלי עושים, הפלוגה שלי, וכל צה״ל ככלל, ישנה את ספרי ההיסטוריה ויוביל אותנו לתקופה חדשה אשר בה אף ארגון טרור לא ירצה להתעסק איתנו. הרוח שלי והרוח של כולם חזקה מאוד, רוח לחימה בלי פחד, רוח של לוחמים, אריות, מכונות מלחמה שהתאמנו במשך שנתיים לרגע הזה. אנחנו עם מלוכד ומאוחד ורק יחד ננצח. עם ישראל חי. אני אשמור על עצמי ואתם תשמרו על עצמכם. אוהב אתכם". היה בן 20 במותו. קיבלתי מאימו את החולצה האהובה עליו ביות

יאיר ניפוסי ז"ל נהרג במלחמה בעזה מאש כוחותינו. בן 20 במותו. קרה לי מקרה די מוזר במהלך התפירה, משהו שמעולם לא קרה לפני כן. לא תפרתי לדובי רגל ימנית. במקום זה תפרתי לו שתי רגליים שמאליות. מי שתופר וודאי יבין שזו טעות שאין בה שום היגיון – אני הרי מקפלת את הבד וגוזרת ימין ושמאל יחד... אבל הנה... באופן תמוה וחד פעמי יצא שתפרתי פעמיים רגל שמאל. מאחר ואני ויובל, אחותו הגדולה של יאיר, מצאנו שפה משותפת נרחבת, לא חששתי לשתף אותה בתעלומה. מסתבר שיאיר נפצע קשה מאוד ברגל הימנית. זהו, אפשר

בן שמעוני ז"ל, בן 31 במותו, בילה במסיבה הארורה ברעים כשהתחילה המתקפה הרצחנית. בן לא ברח אלא בחר לחלץ חמישה אנשים ובכך הציל את חייהם. הוא כבר היה מוגן! אבל במקום לעצור ולנשום הוא בחר לשוב לאזור הטבח וחילץ משם עוד אנשים. כשהגיעו למקום בטוח, הוא אפילו לא ירד מהרכב. במקום זאת הוא בחר להסתובב ולחזור בפעם השנייה ולהציל עוד אנשים, על אף בקשותיהם שיחשוב על עצמו ולא יסתכן. משניצלו בחר בן לחזור שוב, בפעם השלישית, וחילץ אנשים נוספים. אלא שהפעם בדרכו חזרה נרצח ברכבו. בן אף לרגע לא בחר לח

מזי בכר הי"ד נרצחה בביתה בקיבוץ בארי בשביעי לאוקטובר. היא היתה בת כמעט 64, מאוד אהבה אסתטיקה ועיצוב, ויצרה יומנים ויזואלים משגעים. לקח למשפחה הרבה זמן לאזור כוחות ואומץ ולהיכנס לבית כדי להוציא ממנו אלבומים, את היומנים שלה ובגדים בשביל הדובי. כשקיבלו את דובי הזיכרון שתפרתי עבורם מבגדיה, אמרה לי אחותה חגית שהיא יודעת שמזי היתה מעריכה את המחווה ואת האומנות. יהי זכרה ברוך 🙏