בלוג: יומן זיכרונות

מעיין ויובל בר הכירו בבארי וראו את הקיבוץ כמקום הכי בטוח בעולם. מעיין היא בת לניצולת שואה. היא הייתה רוח גועשת, שמחה ואופטימית, תמיד הלכה בקיבוץ יחפה ופרחונית. יובל אהב ספורט, מוזיקה ומספרים, וייסד פרויקט מיחזור בשם "הממלכה". המוטו שלו בשביל עולם טוב יותר היה "נקי יותר, ממוחזר יותר וזול יותר". הם אהבו את בארי ואחד את השני, והביאו לעולם ארבעה ילדים: תום, מורן, נוי ואיתי. הם היו בני 65 כשנרצחו יחד בביתם בשביעי לאוקטובר. חברי הקיבוץ כתוב עליהם: "אהבתם לבארי, אבל יותר מכך, אהבתם

מקסים ריז'קוב היה אח מדהים ובן שכל הורה חולם שיהיה לו, והחבר הכי טוב שיש. הוא מאוד אהב ספורט ומגיל צעיר התאמן בהתעמלות קרקע וטיפוס. הוא היה כל כך טוב בזה שהגיע פעמיים לתחרות על מסלול "נינג'ה ישראל". שבעה מחבריו נהרגו במסיבת הנובה, אבל הוא התעקש לא להישבר ולשרת במילואים, ביחידת המסתערבים של מג"ב. הוא היה מאוד צנוע ואף פעם לא סיפר על מעשיו בצבא. אחותו, סאן, סיפרה לי: "אנחנו היינו מסתכלים עליו כמו מעריצים והוא תמיד היה מתבייש ומבקש שלא". מקס נהרג במהלך פעילות מבצעית והשאיר אחריו

מוריה הייתה ילדה שכולה אור, נשמה גבוהה שירדה לעולם כדי להרבות בו ריפוי, חמלה, חיבור ושמחה. דודתה לוזית, אישה מעוררת השראה שהיו לי איתה שיחות ארוכות ומרגשות, ציירה תמונה של נשמה עתיקה, נערה רוחנית עם הרבה יציבות ורוגע. מוריה בילתה עם חברותיה במסיבה ברעים. כשהתחיל הכאוס הגדול הסתתרו מוריה ועוד 17 מלאכים בתוך אמבולנס, אבל טיל RPG שנורה עליו הרג את כולם. לוזית סיפרה לי על ילדה כל כך איתנה ושלמה, שגם כשהתחילה המתקפה הרצחנית נשארה רגועה וחיובית, פרשה את ידיה מול חברותיה והרגיעה אות

חוה בן עמי ז"ל עלתה לארץ בגיל שלוש, והייתה כל חייה אישה חמה ומאירת פנים, נדיבה ואכפתית, אהובה על כולם, אישה קטנה עם לב עצום. בשביעי באוקטובר היא נרצחה בקיבוץ בארי, בו חיה מאז שהייתה ילדה קטנה. ביתה, נועם, הביאה לי את השמלה שהכי מזכירה אותה למשפחה, וממנה תפרתי עבורם דובונית זיכרון, רכה ונעימה, שהתקבלה בהתרגשות גדולה. כשהגיעה אלי נועם עם ביתה, הקטנה חיבקה את הדובונית ולא הסכימה להפרד ממנה לרגע... 🥺 הבובה הוענקה למשפחה באהבה גדולה במתנה ❤ יהי זכרה ברוך.

אסצ'אלו סמה, שחבריו קראו לו אסי, היה הבן הבכור מבין חמישה אחים. הוא עלה לארץ בגיל ארבע, ובגיל שש הפך מבלי שהתכוון לכך לגיבור המאבק באפליה, כשבית ספר בפתח תקווה סירב לקבל אותו ועוד ילדים ממוצא אתיופי לכיתה "רגילה". הוא רצה מאוד להתגייס לשירות קרבי ולהיות לוחם, ונהג לומר את המשפט "תהיה יותר חזק מהפחדים שלך". במלחמה הנוכחית אמר שהוא מוכן להיות השכפ"ץ של מדינת ישראל. הוא נפל כלוחם בעזה, כשהוא רק בן עשרים. את הדובון והכרית הקטנטנה שתפרתי מחולצתו של הגיבור הזה קיבלה ממני משפחתו במת

תומר שמעוני היה נער בן 18, בריא בגופו ובנפשו. כשהתחילו הסגרים של הקורונה הוא צלל לחרדות. כשיצאו החיסונים של הקורונה הוא לקח אותם, והרגיש גרוע יותר ויותר, עד שהגיע אותו לילה בו הלך לישון ולא קם. דום לב בשינה, הם קראו לזה. "התחננתי בתקשורת שיקשיבו לי אבל כולם אמרו שזה לא מעניין", אמרה לי אמא שלו, אסתי. מימדי אסון החיסונים הולכים ומתבררים. אני מאחלת לאמא של תומר שתצליח להוציא את האמת לאור. ואם יש פה מישהו שרוצה להרים את הכפפה ויכול לעזור לה בזה - היא תשמח. את הדובי והקופיף לזכרו

רס"מ אלירן אברג'יל הוקפץ לאירועי אותה שבת מזעזעת בקיבוץ בארי בבוקר השביעי לאוקטובר. כבר בדרכו לשם נפצע מפגיעה ישירה של טיל RPG, אבל המשיך בדרכו, הגיע וניטרל עשרות מחבלים, עד שנהרג. עדן, אשתו, שהיא אחת הבחורות הכי מתוקות שיצא לי לפגוש בחיים, הגיעה אלי עם הבגדים של אלירן והלב שלי נשבר קצת כשהיא סיפרה לי שהיא בתחילת ההריון הראשון שלה. היא הפקידה בידי את החולצה של אלירן שרואים בתמונה, ממנה תפרתי לה דובון זיכרון במתנה מכל הלב, וביקשה גם כרית כוכב קטנה מחולצות נוספות שלו. אני מאחלת

בחילופי הירי בקיבוץ ארז בטבח השביעי לאוקטובר נהרג אמיר נעים, שהיה חלק מכיתת הכוננות שהצילה את הישוב באותו יום. שחר, אשתו, הייתה בהריון ראשון באותה עת. אמיר אמנם אהב קרנפים, אבל שם הבטן של התינוק היה דובי 🐻, ושחר ביקשה דובי מחולצתו של אמיר, שיהיה איתה בחדר הלידה. זה כל כך נגע לי ללב שתפרתי לה בהתנדבות את הדובי וממה שנשאר מהחולצה הגדולה הוספתי גם כרית במתנה ❤ רפאל התינוק נולד כחצי שנה אחרי נפילתו של אביו. אחר כך כתבה לי שחר: "מיכל היקרה, קודם כל תודה ענקית על המחשבה שלך ליצור

אורי ג'רבי ז"ל היה ילד חברותי וכריזמטי, ורגיש לזולתו, תמיד עזר לילדים שהטילו עליהם חרם בכיתה. הוא אהב ספורט וכדורסל והיה טניסאי מחונן ותלמיד מצטיין ורצה להיות חייל קרבי. הוא נפל במלחמה כלוחם בסיירת גבעתי. אחרי מותו הושתלו איבריו בשני ילדים קטנים וכך זכה להציל את חייהם. אימו, נעמי, ביקשה דובי גדול במיוחד מבגדיו, ועליו שם הכדורסלן שהכי אהב. את הדובי הזה היא קיבלה ממני במתנה ❤ עוד ארבעה דובונים פצפונים ביקשה בשביל האחיינים, וגם כרית גדולה. ועוד דובי מיוחד יש שם, אותו קיבל אורי מ

תומר שפירר ז"ל מאוד אהב לרכב על אופניים. בשביעי לאוקטובר הוא נסע לרכיבה בבארי עם קבוצת חברים. הוא פגש במחבלים, ולפני שנרצח הספיק להודיע לחבריו לא לעלות על הכביש ובכך הציל אותם. תומר היה איש של עשייה ומאוד מסור למשפחתו. את הדובים לזכרו תפרתי ממדי ספורט שלו, עבור שני ילדיו, בן ובת, שמאוד מאוד שמחו לקבלם ❤ יהיה זכרו ברוך 🙏

אור מנשה אביטל ז"ל נהרג ב- 7.10 במוצב נחל עוז תוך לחימה עם הצוות שלו. אור, שהיה בחור אופטימי, שטותיניק וחכם, אהב לעזור ולשמח אנשים, ולא ויתר לעצמו בהגשמת חלומותיו – אחד מהם היה להיות לוחם. הוא עבד קשה בשביל להעלות את הפרופיל הצבאי שלו, והיה ללוחם בדיוק כפי שרצה. את הדובי מחולצתו של אור תפרתי כמתנת יום הולדת לאחיינית שלו יהלי, שתרגיש שדוד אור איתה תמיד ❤ יהי זכרו ברוך 🙏🏻

סיוון אלקבץ ז"ל, ילדה יפה בת 23, נרצחה עם בן זוגה נאור חסידים הי"ד בביתם בכפר עזה. הוריה של סיוון, ענת ושמעון אלקבץ, בעצמם עברו את היום הנורא הזה כשהם מתבצרים בביתם בכפר עזה, לא רחוק מסיוון. בתחילה תפרתי למשפחה שלושה דובונים מבגדיה, אחד כרגיל במתנה ממני ❤ ענת שילבה אותם בתערוכה שהקימה בבית ברל, המתארת את הזוועות שעברו על סיוון ובן זוגה עד למותם. לאחר זמן מצאה ענת בשאריות שנותרו מהשריפה בבית עוד מספר פריטי לבוש, חבוטים, קרועים ושרופים בחלקם. כשהוצאתי את הבגדים על מנת לגזור, הת

נבו ארד, "193 סנטימטרים של סנטימנטים" כפי שנהג לומר על עצמו, נרצח במסיבה ברעים. לאבא שלו היה מאוד חשוב שכל החולצות החשובות עם הזיכרונות המשמעותיים ישולבו בדובים לזכרו, וכך עשיתי. תפרתי למשפחה שלושה דובונים, אחד במתנה ממני ❤ אחר כך סיפר לי רונן, האבא, שדובון אחד הלך לבת הקטנה, בת 13, שישנה איתו כל לילה. דובון שני קיבלה הבת הגדולה, ואת השלישי קיבלה חברתו של נבו. נבו היה חכם, צנוע, אהוב על חבריו, מכיל ואוהב את החיים. יהי זכרו ברוך 🙏

שגב שוורץ ז"ל, לוחם בחטיבת הנח"ל, נהרג בשביעי לאוקטובר בקרב במוצב סופה. אמא שלו, שרה, סיפרה לי שהוא היה ילד של חיבורים, והיתה לו אינטליגנציה חברתית ורגשית מאד גבוהה. הוא היה הדבק של כל קבוצה ותמיד העלה חיוך בכל אדם שהיה לצידו. היו לו עיניים טובות, לב ענק מלא חמלה והכלה לחלש, לשונה ולכל אדם באשר הוא אדם. גם לשרה תפרתי את הדובון מחולצתו במתנה, והלוואי וינחם אותם. יהי זכרו ברוך 🙏

שוהם תורג'מן ז"ל, עוד לא בת 24, נרצחה במסיבה ברעים עם בן זוגה. כשקיבלתי את החולצה היפה של שוהם הרגשתי שמדובר בפרח מיוחד, וכשאמא שלה, לידיה, סיפרה לי על שוהם הבנתי שצדקתי. היא תיארה אותה כקרן שמש מוארת ומאירה, וסיפרה לי על ילדה טובת לב שכל כולה נתינה, ילדה אוהבת אדם שרואה ומחבקת את האנשים השקופים. היא גם סיפרה לי ששוהם נולדה אחרי שבע שנים של ניסיונות להביא ילדים. את הדובונית תפרתי מהחולצה של שוהם במתנה למשפחה ❤ יהיה זכרה ברוך 🙏

הפעם סיפור מיוחד במינו, ועם קשר מעניין ועמוק ליום השואה המתקרב. משפחתו של סמ"ר אוריה באייר ז"ל היא משפחה נוצרית, מגרמניה. אבל בראשית שנות השבעים הם החליטו לקשור את גורלם בגורל העם היהודי ולעלות לישראל. מאז עוסקת המשפחה במפעלי חסד ותרומה לקהילה, ובין היתר הקימו במעלות בית ייחודי לטיפול בניצולי שואה בהתנדבות - במטרה לכפר על זוועות הנאצים. אוריה, ילד טוב לב וצנוע שגדל בבית המיוחד הזה, ראה בהגנה על המולדת ערך עליון וכמו שאר בני משפחתו התגייס לצבא. הוא נפצע קשה במלחמה הנוכחית בעזה

אוהד ארגס, בן 22 בסך הכל, נפל במלחמה בעזה. אימו, נאורה Neora Shilton , התקשרה אלי וסיפרה לי על בן מקסים, מבריק ושמח, ששילב בין גלישת גלים, לאמונה, לנגינה, ל... איך אפשר לסכם חיים שלמים במשפט. גם עבורה תפרתי בהתנדבות, וכשקיבלה את הדובון מבגדיו היא העלתה על שפתיי חיוך כשאמרה לי - זו לא סתם תפירה, זה הוט קוטור 😊 היא כתבה לי שהיא רואה את ההשקעה והדיוק, ושיש בזה המון משמעות, לחיבוק שאני מעניקה באמצעות הדובון. וזה בדיוק מה שרציתי ❤ יהי זכרו של אוהד ברוך 🙏

לאבלין היה בן בכור, אושר. לאבלין היה בעל, קובי. אושר היה חייל שיצא לכמה שעות בשמחת תורה, להיות עם המשפחה. כשנשמעו האזעקות לפנות בוקר, ביקש מאביו להסיע אותו לבסיס. הם נמצאו יחד ברכב, ירויים ומחובקים. אבלין, שקיבלה ממני את שני הדובונים באהבה במתנה, סיפרה לי שלא הצליחה להפסיק לבכות כשראתה אותם. אני לא מאמינה שאני כותבת פוסט על שניים שנרצחו יחד, אבל אבלין סיפרה לי שהם היו אבא ובן אוהבים וקשורים אחד לשני, בחייהם ובמותם לא נפרדו. אושר היה שחקן כדורגל ומחולצתו תפרתי גם את הדובי וגם

כשנטע הביאה את ילדיה יחד עם המון בגדים של אביהם המנוח, הבית התמלא בנוסטלגיה ובשמחה. הילדים בחרו את הבגדים שהם הכי אוהבים, שהכי מזכירים להם את אבא, בחרו איזה בגד ישמש לגוף הדובון, איזה לחולצה, למכנסיים, לנעליים, לג'קט, הכל לפי העיצוב שלהם ❤ נטע אמרה שזו תהיה מתנה מאבא... מרגש! לימדתי אותם פחות או יותר את תהליך יצירת הדובונים, ויחד עבדנו כמה שעות שהם החזיקו מעמד, וכמה אור ושמחה שהיו לנו ביום הזה 😊 מספיק לקרוא את מה שנטע כתבה לי בשביל שהלב יתמלא: "מיכל, באמת שאין לי מילים, תודה

דניאל שפרבר ז"ל נפל בשביעי באוקטובר והוא בן 20 בסך הכל. הוא לחם בבסיס נחל עוז, ויחד עם חבריו הלוחמים עיכבו את המחבלים תוך כדי שהם מטפלים בחבריהם הפצועים, והרוויחו זמן עבור תושבי הקיבוץ. הוא היה אחד מאלה שאיש לא טרח להקשיב להתראותיהם. את הדובון תפרתי מבגדיו האהובים של דניאל במתנה לאימו, שהתרגשה מאוד לקבלו. קיבלתי תמונה שלו מפינת הזיכרון בביתה ❤ יהיה זכרו ברוך 🙏