בלוג: יומן זיכרונות

אביה הייתה חולה, ונפטרה צעירה. וכשאביה הלכה והבית התרוקן, אמא שלה בחרה למלא אותו מחדש בנוכחות שלה. לאט לאט, דובי אחד ועוד אחד, המון דובים גדולים וקטנים מכל הפיג'מות של אביה מילאו את הבית. אמא סיגל יצרה לעצמה זיכרון שאפשר לחבק כשכואב, עוד דרך להשאיר את אביה קרובה. היא סיפרה לי שהיא נכנסת לחדר כמה פעמים ביום, מחבקת ומנשקת את הבובות, ומרגישה כאילו אביה איתה ❤️ לזכרה 🙏

אבא כבר לא כאן אך כאן לתמיד. הבגדים שפעם לבש יהיו עם ביתו גם בעתיד. סוודר שהפכתי לשני חיבוקים בצורת דובי וקוף 🤍 בשביל חלי.

מכירים את המשפט "באתי לחזק ויצאתי מחוזקת"? ככה היה לי עם איריס חיים, אמא של יותם חיים ז"ל, שכולנו זוכרים את הטרגדיה שלו. איריס היא אישה מעוררת השראה. יש לה לב פתוח, עומק ועוצמה שקשה להסביר במילים. במהלך שיחותינו שלנו היא סיפרה לי על יותם ועל עצמה, וגם על עצמי היא סיפרה לי - דברים אישיים, מפתיעים, שנשארו איתי ונותנים לי כח עד עכשיו. איריס הגיעה אליי עם חולצה של יותם שאהב במיוחד, שמצאה בבית שלו אחרי השביעי באוקטובר, ועליה סימני השריפה שהתחוללה שם. מהחולצה הזו יצרתי דובי, והכנסת

בובות זיכרון לא מדברות. ילדים כן... בסרטון הזה הילד מציג בידיו הקטנות את הדובונים ומסביר על משמעותם בשבילו ❤️ על הסרטון המרגש תודה לאורלי, דודתה של ניר אבוחצירה ז"ל, שמבגדיה תפרתי את הדובונים. "אני מכירה את העבודות שלך כבר שנים… לא דמיינתי שיום אחד גם אני אהפוך ללקוחה", אמרה לי בעצב דודתה של ניר אבוחצירה ז"ל, שנהרגה בפתאומיות. נהגת שנהגה תחת השפעת אלכוהול וסמים פגעה בה וקטעה את חייה הצעירים, והיא רק בת 22. משפחתה הזמינה ממני דובים לזכרה, ותפרתי אותם מהפיג'מות שלה, שכל כך אהבה

רפ"ק אמין אחונדוב ז"ל. בשביעי לאוקטובר הוא עבד כקצין משטרה בכיר באבטחת המסיבה ברעים, ונהרג שם בקרב עם מחבלים. לאחר זמן שלחה לי אשתו, ליבי, את החולצה המצולמת בתמונה המשפחתית הנהדרת המצורפת, בה הם מבלים עם הילדים דניאל ורומי הקטנים, ועם הכלבלב, כולם יתומים כעת. תפרתי להם מהחולצה את הדובון במתנה. ליבי הודתה לי מכל הלב, וכתבה לי שהיא תחבק אותו ולא תעזוב 😥 היא כתבה לי גם את המילים המרגשות האלה: "לא תיארתי לעצמי כמה הוא מרגש. במיוחד עכשיו, אחרי שבוע קשה ומטלטל, חיבקתי אותו חזק חזק

בן אורי היה אור גדול, אדם עם לב ענק, כולם אמרו עליו ככה. הוא היה הלום קרב מצוק איתן, ובסיוע שלוש עמותות מדהימות במשך שנים עשה הכל בשביל לשקם את עצמו, ובאמת התחיל להתאושש. בן כבר ראה אור בקצה מנהרת הפוסט טראומה החשוכה שלו. הוא רצה לשמוח, וחשב לעשות זאת על ידי יציאה עם חבר למסיבת הנובה ברעים. וכך, במקום לחגוג את החזרה לחיים, איבד אותם. בעמותת "אחים ליוגה", אליה הצטרף כחלק מהשיקום שלו, למד בן לתרגל יוגה ומדיטציה. בסרטון שנמצא אחרי מותו בטלפון שלו הסתבר שברגעי חייו האחרונים, בעוד

רועי וייזר ז"ל היה מנהיג מלידה. הייתה בו שמחת חיים ונעורים, חיוך, אישיות ומנהיגות שלעולם לא תישכח, וקסם אישי שהדביק את כולם. בקרבות השביעי באוקטובר הוא לחם עם חבריו, ובזכותו וכתוצאה מהחשיבה הטקטית שלו ניצלו הרבה מאוד חיילים ואזרחים. התברר, לאחר מכן, שבעקבות העמידה העיקשת שלו ושל חבריו החיילים, הם הביאו לבלימת התנועה של המחבלים צפונה לכיוון אשקלון ואשדוד, והצילו המון אזרחים וחיילים במעגל הרחוק יותר. הוא נפל כגיבור, בן 21 בסך הכל. . את הדובון תפרתי מחולצתו במתנה לאמא שלו, נעמי,

הדובי של אסף שלזינגר ז"ל ❤️ אשתו של אסף, גלית, שמה אותו ליד המיטה והוא מקבל ממנה חיבוקים בלילות... וכך היא מספרת: "אסף אהובי היה מנהל המערך הרפואי במסיבת הנובה ב-7.10 ונרצח בעודו מטפל בפצועים. באוגוסט השנה היינו אמורים לחגוג 35 שנות נישואים🥺 הילה קרמר חברתי הקרובה והאהובה, קראה על המיזם המקסים של מיכל והביאה לה את שתי חולצות הטישרט שאסף הכי אהב ללבוש והיה "חורש" עליהן. מיכל יצרה מהן דובון זיכרון מתוק שישן לצידי ומעלה בי חיוך וזיכרונות טובים. קראתי לו שלז (קיצור של שלזינגר),

יעקב עוזרי נהרג בקרבות בעזה, חודש אחרי שפרצה המלחמה. הוא לא הספיק להכיר את אלה, ביתו בכורתו, שנולדה מעט אחרי כן. הוא ממש חיכה לה ורצה לפגוש אותה. אמא שלה, הגר, שומרת על הבגדים של יעקב בקנאות... היה לה קשה להפרד מהחולצה, ובכל זאת רצתה שיהיה לקטנה משהו משל אבא, שתוכל להיות איתו מגיל אפס. את הדובי תפרתי בשבילה במתנה, שישמור עליה במיטה וייתן לה כח 😥 יהי זכרו של יעקב ברוך 🙏

כשמשפחתה של שני גבאי הי"ד פנתה אלי שאצור עבורם דובי זיכרון, הם הסבירו לי שהן נועדו לאחיין שלה, שעתיד להוולד, כדי שישחק בהן ויתחבר לדודתו, שאותה לעולם לא יכיר. אמא שלה ביקשה שאכתוב על שני את הדברים הבאים: שני נולדה ב-29.11.1997 בחיפה וגדלה ביקנעם עילית, בת לרחל מיכל ויעקב, אחות אמצעית לאביאל וניצן. היא הייתה ילדה שמחה עם צחוק מתגלגל, מלאת ביטחון עצמי, אהבה לטרוף את החיים, לנצל כל רגע, ללכת לים בכל הזדמנות ולטוס בלי הפסקה. מסיבות ובילויים היו חלק בלתי נפרד מהחיים שלה, כמו מסיבת

ניקה הייתה רק ילדה בת 19, בשירות לאומי, כשנמצאה בדירתה ללא רוח חיים. לניקה היה סיפור אהבה עם מגן דוד אדום כבר מגיל 15, הרבה תרומה ואחריות, והמון זמן שבילתה לבושה במדי מד"א. אמא שלה סיפרה לי שניקה הייתה ילדה שמחה וחכמה, אהבה אקשן, והכי אהבה ינשופים. החלטנו על יצירת כריות ינשופיות, שיש בהן סמלים וציוני דרך מהתחנות השונות שעברה בשירותה במד"א. אחת מהן תיסע עם אמא של ניקה להתחיל חיים חדשים בחו"ל. בהצלחה אינה, והלוואי והינשופית שתבחרי לחייך החדשים תנחם אותך ❤

סבא אוי היה איש כזה שאהב את כולם. את כולם הוא אהב, וכולם אהבו אותו. הוא תמך באנשים ורומם אותם נפשית וכלכלית, איש חסד עצום היה סבא. סבא אוי נולד והתגורר בדרום אפריקה, אבל היו לו כמה סטים של בגדים בארץ, ובמשך שלושים שנה, בכל פעם שהגיע למשפחה בירושלים, לבש את אותם בגדים. כשהיה בארץ, אהב לשבת על הספה, לבוש בבגדים הכל כך מוכרים, ולתת לכל הנכדים לחבק אותו... ומאז שנפטר זה היה כל כך חסר. נכדתו עדי שיזמה את יצירת הבובות לזיכרו, ביקשה שאכין לכל דובי חולצה ומכנסיים, וגם סוודר, ונעליים,

את ארבעת דובי הזיכרון הללו תפרתי לזכרם של גל ונאג'י עבדוש, שאהבו אחד את השנייה, יצאו יחד לרקוד במסיבה ברעים ולא חזרו. לגל ונאג'י שני ילדים - אליאב ורפאל הקטנים, שנותרו כעת בלי אבא, בלי אמא. אליאב ורפאל קיבלו כל אחד דובי מבגדיו של אבא ודובי מבגדיה של אמא, שיהיו להם לחיבוק. הלוואי ויוכלו למצוא בהם נחמה 😢 גל ונאג'י, בחייהם ובמותם לא נפרדו ❤ יהי זכרם ברוך🙏 *תודה לארגון לנפגעי פעולות איבה שמימן את בובות הזיכרון לגל ונאג'י.

בא לי לשכוח את כל מה שכואב עצב רודף צער רודף אבל. אני רוצה לספר על יובל שסיפק לי הפוגה רגעית מהסבל. ליובל הייתה שמיכת תינוק שליוותה אותו בשנותיו הראשונות, והילד התפתח וגדל והוא והשמיכה צברו זיכרונות. וכשיובל הגיע לגיל שמונה אמא שאלה אותו האם כדאי להפוך את השמיכה לדובי ויובל ענה שבוודאי! רק דבר אחד ביקש הילד: שארקום עליו שם ותאריך ואוסיף גם פפיון וכובע זה כל מה שהוא צריך 😊 וכשיובל קיבל את הדובון הייתה זו אהבה ממבט ראשון ❤ מאז הוא מחבק אותו חזק ובכל לילה הולך איתו לישון 🐻🌙 ש

רועי דאווי ז"ל היה אחד מ-11 חברים, לוחמי גבעתי, שנהרגו יחד מפגיעת טיל נ"ט בנמר שבו שהו במהלך הקרבות בעזה. רועי כבר היה בחופשת שחרור. הוא היה ילד בן פחות מ-21, אבל כבר היה אמור להתחתן, והשאיר אחריו את חברתו ניצן שבורת לב. רועי היה ילד מלא שמחת חיים, שאהב את המדינה ורצה לתרום. לפני כניסתו לעזה שלח להוריו הודעה: "אמא ואבא, אני אוהב אתכם. הייתם הכי טובים שיש. אם למות, אז רק ככה. אני לא מתחרט על כלום. היה לי את השירות הכי טוב שאפשר לבקש, עם הסוף הכי מתוק שיש". חברו הטוב מילדות, אי

יונדב רז לוינשטיין היה בן הזקונים להוריו, הקטן מבין שישה אחים. הוא היה גדול וגבוה (1.91 מ'), איש ספר, מחובר מאוד למורשת עמו וארצו. היה לו ידע רחב בהמון תחומים, וגם לב גדול ורגיש. רק חודשיים לפני שנפל בעזה הוא התחתן עם הדר. רק חודש נותר לו לשחרור מהצבא. רק 23 שנים שהספיק לחיות. את הדובי לזכרו תפרתי מחולצתו הענקית ואני מקווה שכשהדר מחבקת אותו היא מרגישה משהו מיונדב ❤ על קברו בחרה משפחתו לצטט את הפסוק "הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן", משפט שמדייק את מי שהיה יותר מהכל, כ

בר תומר הייתה ילדת זקונים שעם היוולדה האירה את כל הבית בשמחה שקרנה ממנה. בכל מקום אליו הגיעה מיד התאהבו כולם באנרגיות ובחיוביות שלה. חברתה כרמית, שהביאה לי את בגדיה כדי שאתפור מהם בובות זיכרון, תיארה לי אותה כ"אחת השמשות שזרחו בעולם". היא הראתה לי בתמונות את העיניים היפות והגדולות של בר, והחלטנו לייצג את המאפיין הזה על גבי הדובוניות בעזרת הוספה של ריסים שידגישו את עיניהן. מורן, אחותה של בר, מספרת עליה: בר הייתה אישה עתירת אור, תבונה, כישרון ויופי, שלימדה את כולנו להנות מכל יו

לפני שש שנים נולדו לאנה תאומים, אמי ואלן. אלן נולד בריא. בגיל חצי שנה קרה אירוע במשפחתון, ובגלל חוסר חמצן ממושך הוא הפך למונשם ובילה את שלוש השנים הבאות בבית החולים, עד לפטירתו. קצת לפני יום הולדתה השישי של אמי נתבקשתי להכין לה מתנה מיוחדת: דובון שעשוי מהפיג'מה של אחיה 🧸❤ בתוך הדובי המנחם הזה טמנו מעט משיערו של אלן, כסמל לקשר הייחודי והעמוק שבין התאומים. כמה התרגשתי לשמוע מאנה שבחיבוק לאמי ולדובי היא הרגישה כאילו ניתנה לה הזדמנות יקרת ערך לחבק שוב את שני ילדיה האהובים יחד ❤

רותם לוי ז"ל הייתה ילדה לוחמת ושירתה כמ"כית במגב. אמא שלה, אריאלה, סיפרה לי שמגיל קטן בלטה ביופייה, בחיוכה המדהים, בשמחת החיים, בנוכחותה הכובשת והממגנטת ובכישוריה החברתיים. שתמיד דאגה לכל הסובבים אותה והפגינה יכולת מופלאה לגבש את כולם יחד ולשלב גם את מי שהתקשו להתחבר. שהייתה בה אהבת חינם ורגישות עצומה לזולת, ותמיד ראתה את האחר מבלי לקטלג ולשפוט לפני שראתה את עצמה. . רותם הספיקה לטייל בדרום אמריקה במשך שמונה חודשים, ושלושה חודשים לאחר שחזרה השתתפה במסיבת הנובה. במשך שלושה ימים

בר זוהר הייתה ילדה יפה, חכמה ומוכשרת, נדיבה וטובת לב. היא הייתה מחוננת ובלטה בכל דבר שנגעה בו. היא הספיקה להצטיין בצבא, לטייל 7 חודשים בדרום אמריקה ולהתכונן ללימודים באוניברסיטה. נוסף לכל אלה, התגלתה בשביעי לאוקטובר כגיבורה. במסיבת הנובה, לאחר שירו בה ופצעו אותה, וכשהיא מאבדת הכרה לסירוגין, חילצה ברכב שלושה מחבריה לניידת מד"א ובכך הצילה את חייהם. אמא של בר, קטי, שלחה לי את שתי החולצות שבר הכי אהבה, ותפרתי מהן שלוש דובוניות, אחת במתנה, שאני מקווה שמנחמות ומעודדות את המשפחה. בר

דולב אמויאל ז"ל, נער חייכן עם אופי של מנהיג, היה אמור לצאת לחופשת שחרור בשמיני לאוקטובר. בבוקר השבת השחורה הוא היה בביתו כששוחח עם חבר שהיה באזור, שאמר לו שאם לא יגיע סיוע הם ימותו שם. דולב מיד קם ונסע לסייע. דקות לפני שנהרג שלח למשפחתו הודעות פרידה. אמא שלו, יעל, מתמודדת עם כל כך הרבה דברים קשים ביחד. היא גם נאלצה לשמוע על נפילתו של בנה בדרכים עקיפות, כי לצה"ל לקח שלושה ימים להודיע. כשהביאה לי את בגדיו, היא ביקשה שאתפור לדובי שני לבבות, כסמל לשמו, דו-לב ❤❤ . כשקיבלה את הדובו

מעיין ויובל בר הכירו בבארי וראו את הקיבוץ כמקום הכי בטוח בעולם. מעיין היא בת לניצולת שואה. היא הייתה רוח גועשת, שמחה ואופטימית, תמיד הלכה בקיבוץ יחפה ופרחונית. יובל אהב ספורט, מוזיקה ומספרים, וייסד פרויקט מיחזור בשם "הממלכה". המוטו שלו בשביל עולם טוב יותר היה "נקי יותר, ממוחזר יותר וזול יותר". הם אהבו את בארי ואחד את השני, והביאו לעולם ארבעה ילדים: תום, מורן, נוי ואיתי. הם היו בני 65 כשנרצחו יחד בביתם בשביעי לאוקטובר. חברי הקיבוץ כתוב עליהם: "אהבתם לבארי, אבל יותר מכך, אהבתם

מקסים ריז'קוב היה אח מדהים ובן שכל הורה חולם שיהיה לו, והחבר הכי טוב שיש. הוא מאוד אהב ספורט ומגיל צעיר התאמן בהתעמלות קרקע וטיפוס. הוא היה כל כך טוב בזה שהגיע פעמיים לתחרות על מסלול "נינג'ה ישראל". שבעה מחבריו נהרגו במסיבת הנובה, אבל הוא התעקש לא להישבר ולשרת במילואים, ביחידת המסתערבים של מג"ב. הוא היה מאוד צנוע ואף פעם לא סיפר על מעשיו בצבא. אחותו, סאן, סיפרה לי: "אנחנו היינו מסתכלים עליו כמו מעריצים והוא תמיד היה מתבייש ומבקש שלא". מקס נהרג במהלך פעילות מבצעית והשאיר אחריו

מוריה הייתה ילדה שכולה אור, נשמה גבוהה שירדה לעולם כדי להרבות בו ריפוי, חמלה, חיבור ושמחה. דודתה לוזית, אישה מעוררת השראה שהיו לי איתה שיחות ארוכות ומרגשות, ציירה תמונה של נשמה עתיקה, נערה רוחנית עם הרבה יציבות ורוגע. מוריה בילתה עם חברותיה במסיבה ברעים. כשהתחיל הכאוס הגדול הסתתרו מוריה ועוד 17 מלאכים בתוך אמבולנס, אבל טיל RPG שנורה עליו הרג את כולם. לוזית סיפרה לי על ילדה כל כך איתנה ושלמה, שגם כשהתחילה המתקפה הרצחנית נשארה רגועה וחיובית, פרשה את ידיה מול חברותיה והרגיעה אות

כשהגיעו אלי הוריו של הראל מסעוד הי"ד, הם סיפרו לי על נער שאהב את החיים הפשוטים, הצנועים, אהב שקט ושלווה. בחור שהיה אוהב אדם, ואהב גם את האדמה. הוא הכיר את הארץ האהובה היטב ושירת בצבא כגשש. חלומו הגדול היה להיות רועה צאן בארץ ישראל. לאחר שחרורו מהצבא הוא באמת הצליח לקנות עדר קטן, ולזמן קצר הגשים את החלום. ממש לאחר מכן הוא נרצח בפיגוע ירי יחד עם שלושה מחבריו, כשהוא רק בן 21. החודש היה הראל אמור לחגוג את יום הולדתו ה-22. ההורים החליטו להפתיע את כל האחים בצורה מקורית: עדר כבשים ק

חוה בן עמי ז"ל עלתה לארץ בגיל שלוש, והייתה כל חייה אישה חמה ומאירת פנים, נדיבה ואכפתית, אהובה על כולם, אישה קטנה עם לב עצום. בשביעי באוקטובר היא נרצחה בקיבוץ בארי, בו חיה מאז שהייתה ילדה קטנה. ביתה, נועם, הביאה לי את השמלה שהכי מזכירה אותה למשפחה, וממנה תפרתי עבורם דובונית זיכרון, רכה ונעימה, שהתקבלה בהתרגשות גדולה. כשהגיעה אלי נועם עם ביתה, הקטנה חיבקה את הדובונית ולא הסכימה להפרד ממנה לרגע... 🥺 הבובה הוענקה למשפחה באהבה גדולה במתנה ❤ יהי זכרה ברוך.

אסצ'אלו סמה, שחבריו קראו לו אסי, היה הבן הבכור מבין חמישה אחים. הוא עלה לארץ בגיל ארבע, ובגיל שש הפך מבלי שהתכוון לכך לגיבור המאבק באפליה, כשבית ספר בפתח תקווה סירב לקבל אותו ועוד ילדים ממוצא אתיופי לכיתה "רגילה". הוא רצה מאוד להתגייס לשירות קרבי ולהיות לוחם, ונהג לומר את המשפט "תהיה יותר חזק מהפחדים שלך". במלחמה הנוכחית אמר שהוא מוכן להיות השכפ"ץ של מדינת ישראל. הוא נפל כלוחם בעזה, כשהוא רק בן עשרים. את הדובון והכרית הקטנטנה שתפרתי מחולצתו של הגיבור הזה קיבלה ממני משפחתו במת

תומר שמעוני היה נער בן 18, בריא בגופו ובנפשו. כשהתחילו הסגרים של הקורונה הוא צלל לחרדות. כשיצאו החיסונים של הקורונה הוא לקח אותם, והרגיש גרוע יותר ויותר, עד שהגיע אותו לילה בו הלך לישון ולא קם. דום לב בשינה, הם קראו לזה. "התחננתי בתקשורת שיקשיבו לי אבל כולם אמרו שזה לא מעניין", אמרה לי אמא שלו, אסתי. מימדי אסון החיסונים הולכים ומתבררים. אני מאחלת לאמא של תומר שתצליח להוציא את האמת לאור. ואם יש פה מישהו שרוצה להרים את הכפפה ויכול לעזור לה בזה - היא תשמח. את הדובי והקופיף לזכרו

רס"מ אלירן אברג'יל הוקפץ לאירועי אותה שבת מזעזעת בקיבוץ בארי בבוקר השביעי לאוקטובר. כבר בדרכו לשם נפצע מפגיעה ישירה של טיל RPG, אבל המשיך בדרכו, הגיע וניטרל עשרות מחבלים, עד שנהרג. עדן, אשתו, שהיא אחת הבחורות הכי מתוקות שיצא לי לפגוש בחיים, הגיעה אלי עם הבגדים של אלירן והלב שלי נשבר קצת כשהיא סיפרה לי שהיא בתחילת ההריון הראשון שלה. היא הפקידה בידי את החולצה של אלירן שרואים בתמונה, ממנה תפרתי לה דובון זיכרון במתנה מכל הלב, וביקשה גם כרית כוכב קטנה מחולצות נוספות שלו. אני מאחלת

בחילופי הירי בקיבוץ ארז בטבח השביעי לאוקטובר נהרג אמיר נעים, שהיה חלק מכיתת הכוננות שהצילה את הישוב באותו יום. שחר, אשתו, הייתה בהריון ראשון באותה עת. אמיר אמנם אהב קרנפים, אבל שם הבטן של התינוק היה דובי 🐻, ושחר ביקשה דובי מחולצתו של אמיר, שיהיה איתה בחדר הלידה. זה כל כך נגע לי ללב שתפרתי לה בהתנדבות את הדובי וממה שנשאר מהחולצה הגדולה הוספתי גם כרית במתנה ❤ רפאל התינוק נולד כחצי שנה אחרי נפילתו של אביו. אחר כך כתבה לי שחר: "מיכל היקרה, קודם כל תודה ענקית על המחשבה שלך ליצור